היתר המכירה

האם במכירת הקרקעות לנוכרי במסגרת היתר המכירה יש בעיה של "לא תחונם"? * טעם האיסור הוא למנוע אחיזה של הגויים בארץ ישראל * אין איסור "לא תחונם" במכירה לזמן מוגבל * אין איסור כשמטרת המכירה היא לחזק את אחיזתנו בארץ * הטוענים נגד היתר המכירה מטעם "לא תחונם" הם דווקא אלה שמתרשלים במצוות יישוב הארץ * מדוע סבר רבי יהודה הנשיא שיש לבטל את תקנת השביעית לאחר החורבן * מדוע לא הפעילו את היתר המכירה בתקופה שלאחר החורבן באדיבות העיתון בשבע

האם אפשר לסמוך בימינו על הבטחת התורה לברכה חקלאית בשנה השישית? * הברכה נאמרה בזמן שכל ישראל על אדמתם והשביעית מדאורייתא, ולא בדרך של הסתמכות על הנס * יישובים שלא סמכו על היתר המכירה לא זכו לברכה כלכלית * בארץ ישראל הברכה האלוקית מופיעה דווקא בדרך הטבע * בחוץ לארץ הקדושה יכולה להתגלות רק בדרך לא טבעית * כשבני ישראל נכנסו לארץ ישראל פסקו הניסים הגלויים שהיו במדבר * גדולתו של דוד שניצח את אויביו בדרך הטבע בלי ניסים באדיבות העיתון בשבע

*היתר המכירה אינו דחוק כלל, וניתן היה להקל אף יותר * לדעת רוב הפוסקים שביעית בזמן הזה מדרבנן, ויש אומרים ממידת חסידות בלבד * מחלוקת הפוסקים באיזו שנה חלה שנת השמיטה * היתר אמירה לנוכרי באיסור דרבנן ובשעת הדחק * רוב הפוסקים סוברים שבעלות הנוכרי מפקיעה חובת שביעית מהקרקע * לדעת רוב הפוסקים, פירות שגדלו בשביעית באיסור או לא הופקרו אינם נאסרים באכילה * מסקנה: החרם החרדי על היתר המכירה חסר בסיס הלכתי, ומהווה פגיעה בכבוד התורה של הרבנים המתירים באדיבות העיתון בשבע

רבי יהודה הנשיא התארח בעכו וביקש סעודות ירק אולם מארחו הכין סעודות בשר. רבי אמר שמארחו למד לארח בנדיבות משמואל הנביא. המארח אמר שהוא החמיר להמשיך ולאסור את הירק בערי הספר, ורבי אמר שהחומרה הנכונה שנלמדת משמואל הנביא היא להקל על יושבי ערי הספר.

*'היתר המכירה' בשמיטה בשעת הדחק מרווח יותר מהיתרים הלכתיים רבים שנהוג לסמוך עליהם *הצורך לבדוק בכל שמיטה האם עדיין ההיתר נחוץ *השינויים לטובה במצב הכלכלי בארץ לעומת השנים הראשונות שבהן הונהג ההיתר *הקושי של החקלאי הפרטי להשבית את הקרקע כשמתחריו אינם משביתים *הצורך להנהיג את ההיתר כדי להציל מעבירה את הציבור החילוני והמסורתי *גם הפגיעה הצפויה בתקציב המדינה מגדירה את המצב הנוכחי כשעת הדחק *כיצד אפשר להגיע בהדרגה לשמירת שמיטה ממלכתית באדיבות העיתון בשבע

ר' יהושע בן לוי רצה לקנות ירקות מגינה של גוי, אולם אליהו הנביא אסר עליו וגילה לו, שאם הוא רוצה להחמיר ולא לקנות ירקות מיהודים הוא צריך להשתוות לשיטת ה"חברים"; שהיו מחמירים ובשנת השמיטה היו אוכלים ירקות-בר שלא גודלו בידי אדם.